החלטה בתיק רת"ק 19971-05-13

1.         לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בירושלים, שניתן בת"ק 4116-12-10, מיום 7.3.13 (כב' השופטת ד' פיינשטיין), במסגרתו חייב את המבקש לפצות את המשיב בסכום של 30,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.1.08, וכן הוצאות בסכום של 3,500 ש"ח. כמו כן, נדחתה התביעה כנגד נתבעת נוספת ובית המשפט חייב את המבקש לשאת בהוצאותיה בסכום של 2,000 ש"ח.

2.         בפסק הדין פירט בית משפט קמא את הנסיבות העומדות ברקע התביעה שהגיש המשיב. מהעובדות שקבע בית המשפט עולה, כי המבקש פרסם מודעה בעיתון בה נאמר "תרוויח מהשקעתך 5% בחודש לממוצע על ידי ברוקר". בעקבות כך נוצר קשר בינו לבין המשיב, שביקש ליהנות מהרווח האמור, ועל כן הפקיד בידי המבקש סכום של 54,000 ש"ח. חלפו שבועיים והמשיב גילה כי הפסיד כ-60% מהשקעתו. בפסק הדין נקבע, כי המשיב פנסיונר שנענה למודעה וסבר כי יוכל להגדיל את התשואה של חסכונותיו. המבקש טען בכתב ההגנה, כי הוא "מנתח טכני" והוא משקיע בבורסה ובשוק ההון על פי גרפים של ערכי נכסים פיננסיים. בית המשפט הדגיש, כי במודעה בעיתון הציג עצמו המבקש כברוקר. בבית המשפט הציג תעודה לפיה סיים 30 שעות לימודים בקורס הנקרא "בורסה, שוק ההון ומכשירים פיננסיים". התעודה ניתנה על ידי המרכז לייעוץ והדרכה.

3.         הנתבעת האחרת צורפה לתביעה לאחר שהמבקש, שעשה שימוש בתכנת הגרפים שפיתחה, טען, כי ההפסדים בחשבון המשיב נבעו מתקלות בתכנה ובגרפים ועל כן היה מקום לצרף את אותה נתבעת, שבסופו של דבר התביעה כנגדה נדחתה.

4.         בית המשפט ציין, כי עקב מחדלים שונים מצד המבקש, הדיון בתביעה התארך. כך, למשל, המבקש לא הגיש כתב הגנה במועד וניתן כנגדו פסק דין שבסופו של דבר בוטל. גם עולה מהפרוטוקול כי לדיון הנוסף שנקבע לא הגיש המבקש כתב הגנה, ושוב ניתנה לו ארכה. לאחר מכן ביקש המבקש להעביר את התביעה לסדר דין רגיל ובקשה זו נדחתה. בסופו של הדיון שהתקיים ביקש המבקש, כך עולה מהפרוטוקול, להגיש מסמכים נוספים, ובית המשפט נהג עמו באורך רוח ואפשר לו לעשות כן, אולם כפי שעולה מהחלטות בית המשפט, המבקש לא עשה כן ובסופו של דבר ניתן פסק הדין.

5.         בפסק הדין סקר בית המשפט את התנהלות המבקש, לרבות המצגים שהציג כלפי המשיב, חוסר הבנתו בהפעלת התוכנה, כפי שעלה מהראיות, כאשר המבקש הפגין חוסר ידע וטעה בפענוח נתונים שונים. על טעות זו עמד בעת הדיון נציג הנתבעת האחרת, שהיא כאמור בעלת התוכנה.

6.         בית המשפט בחן את העובדות וקבע, כי המבקש הטעה את המשיב גם באשר לניסיונו המקצועי, היקף הסיכון שכרוך בהשקעה האמורה, הצגת מצג שווא באשר לאפשרות הרווח של 5% לחודש והעובדה כי המבקש הציג עצמו כברוקר, דבר שאינו אמת.

7.         בית המשפט דחה את טענות המבקש, כי על המשיב היה להיות ער לסיכון הגלום בהשקעות בבורסה או בניירות ערך, וכי המשיב היה ער לכך שמדובר בהשקעות שנעשות באמצעות תוכנה של הנתבעת האחרת. בית המשפט קבע, כי המשיב כלל לא סחר בניירות ערך אלא מי שעשה כך היה המבקש בעבור המשיב. חלקו של המשיב היה בכך שהבטיח עמלה למבקש עבור פעולותיו.

8.         בית המשפט קבע, כי המבקש הטעה את המשיב במספר עניינים מהותיים ויסודיים בעת ההתקשרות. בין היתר, בכך שהוא בעל ניסיון והכשרה מקצועית, דבר שהתגלה כי המבקש לוקה בכך. כמו כן, הטעה המבקש את המשיב בכך שלא מסר לו כי זו הפעם הראשונה שהוא עומד לסחור באמצעות תוכנה חדשה, לא ברור אם המבקש ביקש הדרכה מתאימה לצורך השימוש בתוכנה. כמו כן קבע בית המשפט, כי לא הוכח שהמבקש הבין את המידע שהוצג בגרפים של אותה תוכנה, ועל כן הטעה את המשיב בכל הקשור לניסיונו וכישוריו בהפעלת התוכנה. כן קבע בית המשפט, כי המבקש הטעה את המשיב בכך שלא הציג לפניו את מלוא הסיכונים הקיימים באמצעות השקעה בניירות ערך ובבורסה. חרף זאת ציין במודעה "רווח ממוצע של 5%". בית המשפט גם קיבל כעובדה כי המבקש מסר למשיב כי מתוך כל חמש השקעות, ארבע מצליחות, דבר שאין לו כל בסיס. 

9.         עוד קבע בית המשפט, כי הוכח לפניו שהמבקש לא הציע למשיב אפשרות לעצור את המסחר בנקודת הפסדים מוסכמת מראש. אמנם, המבקש טען כי על המשיב היה לעשות זאת, אולם בית המשפט סבר כי כאשר מדובר בצד שהוא מקצועי, היה עליו להציע אפשרות זו למשיב. כן היה עליו להתחייב בפני המשיב להודיע על הפסדים בתיק ההשקעות, כאשר בפועל המבקש לא הודיע דבר למשיב. המשיב גילה את דבר ההפסדים בעצמו, כאשר בחלוף שבועיים נגרמו לו הפסדים ניכרים. לפיכך קבע בית המשפט, כי מאחר ומדובר בהטעיה, הרי זו מקנה למשיב את הזכות לבטל את ההסכם ולדרוש השבה או כל תרופה נוספת, לרבות פיצויים.

10.        בית המשפט הוסיף וקבע, כי החוזה שהיה בין המבקש למשיב הוא חוזה מסוג "חיוב השתדלות", היינו חיוב לנקוט באמצעים מתאימים למען השגת מטרה מבלי להתחייב להשגתה. לפיכך, היה על המשיב להוכיח כי המבקש לא פעל במיומנות סבירה להשגת היעד. בית המשפט קבע, כי הוכח לפניו שהמבקש לא פעל במיומנות סבירה להשגת התשואה המובטחת עבור המשיב, מאחר והשתמש בתוכנה שלא הייתה מוכרת לו, הוא לא היה מיומן בהפעלתה, לא עצר מייד כאשר גילה את ההפסדים הראשונים אלא המשיך להשקיע עבור המשיב ועל כן נגרמו הפסדים של 60% מהכספים שהמשיב הפקיד בידי המבקש. כמו כן קבע בית המשפט, כי יש להוסיף לכך את ההכשרה הדלה שיש למבקש בתחום ההשקעות ומכאן קבע בית המשפט כי המבקש לא פעל במיומנות סבירה כלל וכלל.

11.        בבקשה לרשות ערעור טוען המבקש תחילה, כי בית המשפט חרג באופן ניכר מהמועד שנקבע למתן פסק דין בתביעות קטנות. נראה לי כי בהקשר זה לא ניתן לקבל את טענות המבקש, שכן כפי שתואר לעיל, התנהגותו שלו היא שגרמה להתמשכות הדיון וכן לדחייה הארוכה במתן פסק הדין.

12.        בהמשך הבקשה מעלה המבקש טענות עובדתיות שונות כגון הטענה שהמודעה בעיתון כלל לא פורסמה, או טענות לגבי השימוש בתוכנה, או ההסכמות שהיו בינו לבין המשיב, או בינו לבין הנתבעת הנוספת. מדובר בטענות כנגד קביעות עובדתיות של בית המשפט. קביעות עובדתיות אלו נעשו על סמך הדיון שנערך בבית המשפט והמסמכים שהוגשו, ולא ראיתי מקום להתערב בקביעות אלו.

13.        המבקש גם מעלה טענות באשר למעמדו ביחס למשיב, האם היה ברוקר  או יועץ, או שמא המשיב פעל אל מול הנתבעת הנוסף ולא ניתן לבוא אל המבקש בטענות כלשהן. גם לעניין זה דין טענות המבקש להידחות, שהרי בית המשפט ביסס את קביעותיו על סמך העובדות שנפרשו לפניו וכן על סמך הלכות משפטיות שהובאו בפסק הדין, איתן המבקש אינו מתמודד כלל במסגרת הבקשה לרשות ערעור שהגיש.

14.        המבקש טוען, כי לא הוכח שלא היה בקיא בתוכנה בה השתמש או כי טען שהיו תקלות בתוכנה, דבר שנקבע על ידי בית המשפט בפסק הדין. אין לי אלא לחזור על הדברים שנקבעו בפסק הדין, וכפי שעלו באופן מפורש מפרוטוקול הדיון. הדברים מדברים בעד עצמם ויש לקבל את קביעות בית המשפט בהקשר זה.

15.        המבקש חולק גם על קביעת בית המשפט, כי לא דיווח למשיב על ההפסדים וכי המשיב גילה זאת בעצמו. שוב מדובר על טענה עובדתית. בית המשפט הבהיר בפסק הדין כי בקביעה זו הוא נסמך על העובדות שהובאו לפניו, לרבות עדות המשיב.

16.        סופו של דבר, לא מצאתי כל ממש בבקשה לרשות ערעור.

17.        לא ניתן לסיים החלטה זו מבלי להעיר על סגנונו הבוטה ביותר של המבקש כלפי בית המשפט לתביעות קטנות, תוך שימוש במלים בלתי ראויות. כך, למשל, כתב " וכי כב' השופטת מבינה בכלל איך התוכנה פועל(ת) או כיצד יש להפעילה?" או, " עם כל הכבוד, שיסביר וינמק בית משפט קמא, אם יש לאל ידו...", או " כי כבר מהרישא שבו ניתן להבין כי בית המשפט קמא לא בעניינים בלשון המעטה, וכי הוא מסלף דברים". בהמשך כתב המבקש " ואת זאת בית המשפט קמא יכול היה ללמוד אם היה קורא את כתבי הטענות כהלכה ו/או מקשיב ומבין את דברי הצדדים לפניו כדבעי".

18.        לאור כל האמור, הבקשה לרשות ערעור נדחית, וזאת מבלי לבקש את תשובת המשיב. בנסיבות העניין, אין מקום לפסוק הוצאות למשיב, אולם סבורני כי לאור דבריי לעיל, יש לשקול הטלת הוצאות לטובת אוצר המדינה. לפיכך, המבקש יגיב בעניין זה עד ליום 1.9.13. במידה ולא יעשה כן, תינתן החלטה ללא תגובתו.

19.        התיק יובא לעיוני ביום 2.9.13.